שלוש שפות נפגשות בהגדה אחת

ליל הסדר האחרון נערך הפעם אצל האח הצעיר שלי, שנושא בגאווה בתואר האפיקורס של המשפחה-תעזבו אותי-מהשטויות-האלה-באימא- שלכם. לרגל המאורע החגיגי טרחו הוא ובני ביתו לערוך את שולחן החג עם כלים חדשים ולהסתיר את מאגר הפיתות שצברו מבעוד מועד.

לעומת זאת, כשעורכים את הסדר אצל האח הגדול שנושא בתואר שצריך–לעשות-הכל-כולל-הכל- כמו-שכתוב-בספר (שהוא אגב כתב), הדברים הרבה יותר ברורים לכולנו. סדר זה סדר ואין לעגל פינות או לדלג על דפים רק בגלל שמישהו רעב מדי או עייף מכדי להמשיך. האח הגדול שלי גם זוכר לא רע את הלחנים התוניסאים המקוריים שלפיהם סבא שלנו נהג להקריא מההגדה הבלויה והמוכתמת שלו, זו הכתובה בשלוש לשונות: עברית, ערבית-יהודית וצרפתית.

ההגדה הזו הודפסה בדפוס נגאר מכלוף שבעיר סוס שבתוניסיה, מתישהו במחצית הראשונה של המאה ה- 20. דפיה הצהובים, הזולים, הדקים משימוש כמעט מתפוררים היום. באין סמן ימני אחר, אני זו שלקחתי אותה תחת חסותי הפעם, ובזמן שהאחייניות הצעירות שלי דפדפו בהגדות המצוירות שלהן באיי פודים, דפדפתי אני בין דפיה הבלויים, כדי לנסות לפענח את הטקסט הסתום הזה, כבכול שנה.

פי כרוג ישראל מן מצר. דאר יעקב מו קום עגם.

שפת העבר. שפת הנשים. שפת הזקנים. שפת המשפחות מדורי-דורות. שפת ההסברים הפשוטים.

Quand Israel sortit d'Egypte, et la maison de Jacob Quitternet un people etranger.

שפת הלינגואה פרנקה. שפת המערב. שפת הממסד והבירוקרטיה. שפת הצעירים. שפת המורכבות שמרפרפת, נוגעת-לא-נוגעת במהותם של הדברים.

בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז.

שפת הפטריארכים. שפת החכמים המלומדים. שפת התפילה הסתומה. שפת התפילה הריטואלית החוזרת מדי יום ביומו  ומדי שנה בשנה. השפה שבה נדרשים היהודים לדבר עם אלוהים.

יכולתי לדמיין אותם, את בני משפחתי המורחבת שהצטופפו סביב שולחן הפסח, לפני חמישים או מאה שנה, קוראים בהגדה כמו זו שלפני, פעם בעברית בשביל הפרוטוקול של הטקס, פעם בערבית-יהודית כדי להסביר בפשטות ופעם בצרפתית כדי להבין במורכבות.  כי לא כל מה שאפשר להסביר בפשטות אפשר להבין במורכבות ולהיפך.

ועכשיו מה נותר לנו, מכל זה?

שפת האלוהים ירדה ממעמדה והיתה לשפתנו היומיומית, בשינויים מסוימים.

שפת המערב עדיין משמשת את בני המשפחה שלנו בעיקר את ההורים. אני קוראת צרפתית לאט ובמאמץ, ההבנה שלי היא בעיקר אינטואיטיבית, רגשית-שמיעתית. בהגדה התוניסאית היא לא מתנגשת עם הציביליזציה המקומית האחרת, והיא אינה מבקשת להתנשא עליה, להפך. אותיותיה קטנות יותר כאומרת: גם אני  הצעירה מכולן, יכולה לעזור לכם. גם אני יכולה לעזור לכם לא להבין את מה שאתם קוראים.

ומה לגבי הערבית –יהודית?

ובכן זו נכחדה לחלוטין, נעלמה מהעולם  ולא נותר ממנה זכר. האותיות העבריות שבה היא  כתובה הן אמנם אותן אותיות, המילים אמנם יוצרות רצף לוגי שאפשר לנחש בקלות,  אבל אין מי שיקשיב ואין מי שיטה אוזן למצלולה הרך, המתנגן, הרווי אורח-רוח עתיק ומבודח.

אכן יצאנו מארץ מצרים ומעם לועז אל מקום חדש שביטל במחי יד את כל מי שהיה לפני. לפעמים שפה היא רק מתווכת, לפעמים שפה היא רק חיץ. מיסטיקנים מחפשים כבר שנים את השפה האחרת, זו הבלתי אמצעית, האוניברסאלית, נטולת החוקים וההקשר. אבל ללמוד אותה זה לא פשוט בכלל. צריך לשכוח את השפות הידועות ולהסכים לשתוק.

הגדה 1

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On אפריל 4, 2013 at 10:23 am

    נתת כבוד להגדה המסורתית שלפיה משפחתכם ניהלה את סדר פסח לאורך הדורות. גם אצלנו מקיימים סדר בצורות שונות, אחת מהן – אצל אחי הצעיר – נערכת כהלכתה לפי ההגדה המסורתית של המשפחה, והפירושים שהוסיף לה הסבא רבא של אבי, הרב מאיר להמן. כתבתי עליו פוסט לאחרונה…

  • nataliemessika  On אפריל 4, 2013 at 12:32 pm

    תודה תרצה. וואו. הגדה של הסבא-רבא של אביך, זה משהו להתפאר בו..

  • שוֹעִי  On אפריל 4, 2013 at 5:17 pm

    נטלי יקרה, אני מת על ערבית-יהודית, לא מעט ספרות קלאסית נתחברה בה (מורה הנבוכים, הכוזרי, ספר העיונים והדיונים למשה אבן עזרא, וכך רבות מן הכותרות של השירה העברית בספרד בימי הביניים). קשה לי בלי הערבית-היהודית, וקשה לי בלי טקסטים בערבית (הם כבר תופסים בספריה שלי כמה שורות); אני לא ערבי-יהודי במוצאי ובכל זאת העדרה של הערבית בחיי רוב-רובנו נדמית לי רוב הזמן כהדרה רבתי (בכל זאת זו היתה צריכה להיות השפה השניה שלנו, כפי שהעברית מתנגנת בפי הערבים החיים במדינת ישראל).

  • nataliemessika  On אפריל 5, 2013 at 7:07 am

    שועי יקר, איזה כיף לך שאתה מבין את השפה. מי שיודע ערבית יכול להבין אותה או שצריך עוד ניואנסים?

  • שוֹעִי  On אפריל 5, 2013 at 3:25 pm

    זו אותו שפה ממש אבל יש לה כללי תעתיק משלה, אם עוקבים אחרי הכללים של התעתיק זו ערבית ספרותית די רגילה ברוב המקרים שמערבת בתוכה לא מעט מלים עבריות שנכתבות בטקסט לגמריי בעברית
    כבר ראית את "לבקש פנינה מהצדפה" בחוברת? (-:

    • nataliemessika  On אפריל 7, 2013 at 4:03 am

      האמת שיצא לי לקרא את הסיפור רק בערב שבת אחרי שהספקתי לעבור על כל הסיפורים והשירים האחרים בחוברת. אני מכירה את התופעה הזו אצלי. אבל דווקא יצאתי מחוייכת בחלקי…תודה!
      מחכה בקוצר רוח לערב ההשקה של החוברת.

  • חנה ידען כהן  On אפריל 6, 2013 at 4:06 pm

    נטלי יקרה,
    תודה לך על הפוסט הנפלא!
    גם אצלנו נהגו לקרוא בעבר בהגדה כזאת. לצערי, לא עוד.
    את ודאי מכירה את המחקר שכתב פרופסור בר אשר על מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ח; מהדורה שנייה מורחבת: ירושלים תשנ"ט.
    בשלום
    חנה

    • nataliemessika  On אפריל 7, 2013 at 4:08 am

      הי חנה היקרה, לא מכירה – אבל תודה על ההפנייה. מאד מסקרנת אותי השפה הזו. אני זוכרת שהסבים והסבתות שלי נהגו לעבור לדבר עם ההורים ביהודית-ערבית בכל פעם שהיה איזה עיניין יוצא מהרגיל שהם לא רצו שנבין. בשבילי היא היתה ונותרה שפה סודית של דרמות גדולות שאין הדעת סובלת ובגלל זה – גם מאד מסקרנת ומרגשת.

  • אריק מסיקה  On אפריל 12, 2013 at 1:59 pm

    ללי – פוסט מרגש ונפלא…..
    אחיך הגדול (שצריך–לעשות-הכל-כולל-הכל- כמו-שכתוב-בספר),
    אריק.

  • אוֹר  On אפריל 23, 2013 at 10:33 pm

    זה מקסים! הגדה אחת, שלוש שפות, ואינסוף פרשנויות שמהדהדות מהתרגומים ומה שביניהם.
    נפלא.

  • אריאלה שהרבני  On אפריל 19, 2015 at 11:15 am

    איפה אפשר לרכוש הגדה כזאת של כעלוף נגאר?. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: