Monthly Archives: מאי 2013

החברות הכי דוסיות שלי

לפייסבוק יש מין תכונה כזו להעלות באוב דמויות נשכחות מהעבר. ובגלל שידי קלה לאישור חברים חדשים (מנהג לא מומלץ, אגב), זכיתי לחזור ולפגוש אנשים, שלפני הרבה שנים היו חלק מחיי והיום עאפס, כבר לא. וטוב שכך.

את מה שנהוג לכנות "החיפוש הרוחני שלי" התחלתי לפני יותר מעשר שנים. במסעותיי עברתי תלאות רבות וגלגולים משונים מכל הבא ליד. פגשתי המון אנשים שידעו להסביר נורא יפה על מהותו של העולם, המין האנושי, העם היהודי ומה לא. זו היתה תקופה מבלבלת מאד ולא בכדי.  הייתי מבולבלת וכל החברים שלי היו מבולבלים.

חברה אחת למשל, פגשתי במרכז לקבלה. פעם באמצע תפילה היא הסתובבה אלינו ואמרה שהרגישה שנשלחה אליה 'עין הרע' , כמו חץ שנורה באמצע הגב. זו שהתפללה בדבקות על ידי המליצה לה ל'תפוס את העין' ביד אחת ולהגיד שלוש פעמים "אנא בכוח". לאותה חברה הייתה מכונית ירוקה מקרטעת עם הרבה מדבקות עם סיסמאות יפות. כשהיתה מחנה את המכונית בקרן רחוב היא היתה עושה עליה 'כוונות' בצורת עץ הספירות עם דגש על ספירת תפארת, שאין כמוה למיגור גנבי מכוניות. לפעמים היינו נוסעות ביחד לסופי שבוע כדי להשתתף בסדנאות, או פסטיבלים  או התכנסות חגיגיות עם כל מיני מורים רוחניים. הם היו תמיד מאד כריזמטיים ואנחנו תמיד מאד מבולבלים.

את החברה השנייה ירשתי מחברה אחרת ששמחה להעביר לי אותה. הסתבר לי באיחור שזו היתה עבודה מפרכת מאד להיות חברה שלה. אף פעם לא היה משעמם אתה, היא באמת התנסתה בכל דבר אפשרי בתחום הרוחניות הניו-אייג'ית. אין בעל מקצוע אחד בדף המודעות שבגב המגזין "חיים אחרים" שלא הכיר אותה והתפרנס ממנה יפה. אסטרולוגים, קוראים בקפה, בטארות, בהילות, באבנים, בכף יד, באנרגיות, בגרפולוגיה, בגלגולים קודמים, במה לא. אחרי שעברה דירה הזמינה מתקשרת שתנקה לה את הבית מאנרגיות רעות. כששאלתי אותה איך היה, היא אמרה שהיה מצוין: המתקשרת גלגלה עיניים, פלטה הרבה מילים לא ברורות, רעדה בכל גופה ובתוך כך מצאה הרבה מצבורים שליליים בפינות. שווה כל שקל מה- 1,200 שביקשה מראש (לא חבל? שאלתי אותה, גם אני הייתי יכולה לעשות את זה ובהרבה פחות). אבל האמת שבזכות אותה חברה זכיתי להכיר הרבה אנשים טובים ומעניינים בשנים הבאות. חלקם עזרו לי לממש את כתיבת הספר ואחר כך את פרסום רומן הביכורים שלי.

שתי החברות האלה התנתקו מחיי בשנים האחרונות, כפי שקורה לפעמים, בלי שום סיבה מיוחדת. והינה בזכות הפייסבוק הן ביקשו לחזור ולהיות חברות שלי, באופן וירטואלי לפחות. להפתעתי גיליתי כי שתיהן חזרו בתשובה, הפכו לחב"דניקיות, נישאו ואפילו ילדו ילד ראשון  בתאום מוזר. בתמיהה וריחוק אני עוכבת אחר הסטטוסים שהן מפרסמות מעת לעת. עוד לא החלטתי אם הבלבול שלהן החמיר או נרפא. אחת כתבה לא מזמן שהיא לא מוכנה לצפות בקישור להרצאה על קשר בין מזון לרוחניות שהעלה אחד מחבריה החילוניים "כי שטויות כאלה רק מעקבות את הגאולה"  ואילו השנייה צירפה להודעה החגיגית על הולדת בנה בכורה, בקשה מיוחדת מחבריה החילוניים: "בבקשה לא לשלוח בובות פרווה בדמות חיות טמאות כגון: חתולים, כלבים ודובים, כי אצלנו זה לא מקובל. אבל אפשר עזים, דגים ופרות".