טיול בוקר

          20131104_074410

 איש על ספסל

בכל בוקר הוא יושב על אותו ספסל כמעט. בוהה במימי הירקון העכורים, חושב מחשבות, או אולי הוא כבר מעבר להן. נראה מזרח-אסיאתי , פיליפיני או תאילנדי, קצת קשה לדעת בגלל כיסויי הבגדים והכובע. אם תאילנדי נועד לחקלאות, אם פיליפיני נועד לסיעוד. אבל הוא פרש מכל העסק הזה ולכן זה לא משנה. הוא אדם חופשי.

20131104_073558

ברווזים

שוחים בנחל מותירים אחריהם שובל ארוך ממידותיהם. כפות רגליהם הברווזיות נעות בתנועות נמרצות קדימה ואחורה במלא המרץ. סירת משוט מתקרבת במהירות, מפלחת את המים לשניים. השייט שרירי וצעיר ונחוש ביותר להגיע. לאן? ברגע האחרון הברווזים מצליחים להימלט על נפשם.

 20131104_074229

המיליארדרית

היא תמיד מלווה במישהו  או במישהי אחת לפחות, כי מיליארדרים מעצם טבעם, לא הולכים לבד לשום מקום. באותו בוקר לבשה מכנסי טייטס אפורים וחולצה פרחונית ורודה והיה לה הרבה מה להגיד. את הדברים שאמרה חיזקה בתנועות ידיים רחבות ונמרצות שהופנו פעם לכיוון השמיים, פעם לכיוון ראשה. מזל שהאישה שהילכה לצדה החזיקה לה את בקבוק המים המינראליים, אחרת מי יודע אם היתה יכולה לשפוך את המועקה הגדולה שעל לבה?

 20131104_074447

גינת כלבים

מקום שבו הכלבים יכולים לרוץ חופשיים רק בגבולות הגדר, כמובן. מעניין להסתכל על המדרג ההיררכי של הקבוצה – הכלבים הקטנים לרוב נמנעים מלרוץ ולהשתובב עם הכלבים הגדולים, אלא רק האמיצים שבהם. ויש גם כלבים שנראים מאיימים, כמו דוברמנים למשל, שבאים לפגוש את חבריהם בזנב מקפץ ולשון שלוחה בשמחה ולא מבינים למה האחרים מעדיפים לשמור מהם מרחק. מה, אני לא חמוד, אני?

קצת הלאה מהם יושב הומלס נוסף, איש אפור שער שליו ושמח בחלקו. לפעמים הוא מחזיק בדל עיתון  מלפני כמה ימים ומשכתב בעט בין שורותיו, את מה שלדעתו צריך להיכתב בו.

20131104_074629

ילדה הולכת לבית הספר

היא בת 10 בערך ויש לה תיק אדום וכבד על הגב. היא הולכת בשולי הדרך, משרכת את רגליה, מנסה להאריך את זמן ההליכה לבית הספר. בצעדיה הכבדים האיטיים במכוון יש משהו מכמיר לב, כמו יודעת שהמאבק כבר הוכרע ואין לה ברירה,  עליה לעשות את מה שמוטל עליה – להיות תמיד, אבל תמיד, ילדה טובה.

 20131103_063708

תוכי שיצא לחופשי

אגדה אורבנית מספרת על תוכי אחד שהצליח להימלט מכלובו שבדירת אדוניו שבצפון תל אביב. מצא לו עץ נוח להתנחל בו , היה לו מים לשתות ואוכל בשפע מהפירות שעל העצים ומפרורי עוגות היומולדת שנותרו בפחים. יחד עם זאת, מדי פעם בפעם חש עצמו בודד ואפילו קצת עצוב. על כן פנה לאלוהי התוכים וביקש שישלח לו תוכייה נאה בצלמו ובדמותו. כזו שתעז לברוח מכלובים נוחים, כזו שלא תפחד לשוטט במרחבים הלא מוכרים. שנוצותיה יוכלו לספוג ימי קרה וימי שרב, ידויי אבנים מילדים פוחזים, התגנבויות של חתולים חמדניים. ואלוהי התוכים אמנם שמע את תחינתו ובדרך לא-דרך זימן לו תוכייה לתפארת. הפגישה הרומנטית נערכה על העץ החביב עליו מעל הספסל שעל גדות הנחל.

היום אף אחד לא יודע לומר מה מניינה של מושבת התוכים החופשיים שעל צמרות האיקליפטוסים שבפארק הירקון. אלפים, ואולי כבר רבבות. ולחשוב שכל זה התחיל מדלת כלוב אחת שהושארה במקרה פתוחה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On נובמבר 11, 2013 at 10:42 am

    נטלי יקרה,
    תודה על התמונות של החולף מול עינינו, ובעצם החולף הזה הוא חלק מאיתנו.
    על שני עצים מול החלון בחדר של הבנים שלי נוהגים להתארח אחת לכמה ימים להקה של תוכים ירוקים, שלא ברור מאיין הגיעו ולאן הם עפים, מלבד זאת שאחת לכמה ימים העצים הללו, הם תחנה קבועה עבורם.
    אולי מן הירקון. אולי מישהו לא סגר היטב את הכלוב.

  • nataliemessika  On נובמבר 11, 2013 at 2:23 pm

    שועי יקר – אכן דברים נפלאים קורים כששוכחים לסגור היטב את הכלוב..

  • galithatan  On נובמבר 16, 2013 at 10:47 pm

    הייתי כל כך הרבה פעמים בפארק, אבל עברו מאז כמה שנים – אז תודה על דיווח עכשווי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: