Monthly Archives: אוגוסט 2014

ריחות

ריחות

ריחות הכימותרפיה

טעם מר של הכימותרפיה בפה

מסדרונות של בית חולים שטופים ושטופים שוב ושוב.

מגש האוכל.

 ריח הטרנפוסיה, האנטיביוטיקה.

כל שקיות הפלסטיק האלו.

ריח תפל כשמורידים לי את המחט שמותירה כמה טיפות דם בתחבושת שעל ידי.

ואלו של בשמים חזקים מדי, מעוררי סלידה של הפרסונל הטיפולי.

ריחות בושם מעודנים יותר של הרופאים, בלי לשכוח את ריחות האפטרשייב במחיר מציאה של אנשי הצוות האחרים.

ויש זה של האוויר הטהור, בזמן שהאור מערפל את חושיי ביציאה מבית החולים

פרחים.

ויש גם רעשי חזרה לחיים.

האינפלציה של החוץ בדרך חזרה.

(אני עוברת למשהו אחר בנושא הריחות),

מצד שני, ריחות היומיום.

קרם ידיים, שמני גוף ושמנים אחרים

שעוזרים לי לשכוח את כל זה.

כל הסנסציות האלה שהם חלק מחיי

עם הרעש שממיס את הכל

ממיס את הרגעים הטובים והרעים

אלו של המחלה ושל הטיפול הבא

אלה של המאבק בין החיים לבין המוות

בין כוחות הטוב לכוחות האופל.

 אני רוצה לחיות

***.

את המסה הזו כתבה  קולט זוהרה מסיקה. אימא שלי לפני שנה בערך, בספטמבר 2013.

ומכיוון שתש כוחה להיאבק נלך לקבור אותה היום. ולמרות שהיא אימא שלי הסכמתי לוותר לה, שילחתי אותה לדרכה בנפש חפצה, ללא טרוניה,  כי הכאב שלה היה פשוט גדול מדי וכמה אפשר להלחם. גם וטרנית למודת קרבות  כמוני יודעת לפעמים להודות בתבוסה.

 ובדיוק לפני חודש הבאתי לאוויר העולם המיוסר, הקשה, הפלאי  והמופלא הזה את בתי בכורתי אופיר זהר וכמו שכתב עמיחי – אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל. אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק.

חיכית לה אימא ואז נפרדת ממני. וכעת את יודעת. היי את אשר תהיי.