Monthly Archives: ספטמבר 2014

זו שעולה, זו שיורדת

בזמן קצר, נתון,  הייתי עם שתיהן עם זו שעולה ועם זו שיורדת ולא ידעתי מי צריכה לברך את מי קודם.

היא בקומה שש במחלקה פנימית ב'. מקבלת עירוי נוסף, כדי להעלות במקצת את ספירת הדם שלה,  שכבר לא נותרו בו כוחות למלא את ייעודו ואת המוטל עליו. דם מדולל ועייף. דם תשוש וחולה כמו הגוף המובס הנושא אותו, מבקש רק שיניחו אותו לנפשו.

ובאותה עת ממש באותו בית חולים, בקפלן – אני בקומה ארבע במחלקת יולדות א'. מקבלת עירוי נוזלים כדי למתן את הצירים שתקפו אותי אחר הצהריים, ביום חם במיוחד, שבועיים לפני הלידה המתוכננת. החיים החדשים בועטים בזעם. יש להם הרבה מה להגיד. חיברו אותי למוניטור שעוקב אחר התנודות הקצובות של הכאב ואחר פעימות הלב. דופק מהיר של אצנית, בועטת, מתאגרפת, נאבקת על מקומה. שלא יעזו להתעלם ממנה.

במעלית אחי הגדול עולה ויורד – פניו מביעות דאגה עמוקה וחיוך של הקלה לסירוגין. רק שתי קומות מפרידות בין מחלקה פנימית ב' למחלקת יולדות א' ונדמה שהמרחק ביניהן הוא עצום, אינסופי כמעט. ראשו בשמים ורגליו באדמה והוא עולה ויורד בסולם, כמו המלאך גבריאל, שואב נחמה ותקווה מהעולם הזה שמתאווה להיות, כדי למלא את הבור הפעור בעולם הזה שמתהווה להתכלות. אל נא רפא נא לה. במעבר הצר החשוך שנוצר בין  זו שעולה ובין זו שיורדת.

לבסוף היא הסכימה לתת לנו הארכה, לחכות קצת. זו שעולה וזו שיורדת. ובא המועד שנקבע והיא יצאה אל אויר העולם בזעקה זועמת. למה הערתם אותי עכשיו. סליחה, באמת סליחה, לא התכוונו להטריד  אותך, חשבנו שיהיה נחמד להיפגש סוף סוף פנים מול פנים. באותה עת במחלקת פנימית ב', זו שבדרכה למעלה  שוכבת במיטה מנומנמת. עוד עירוי ועוד טיפול ועוד תרופה שחוסר יעילותם כבר אינם מוטלים בספק. אם רק היה אפשר לערות לתוכה כמה טיפות  טהורות מזו שזה עתה יורדת, כדי למחוק מתוכה את מה שראוי לשכוח ולהותיר בה רק את מה ששתיהן יודעות.

20140702_01544720140715_191257

מעשה בטבעת

כששמע שבן דודו  מתכוון אף הוא, להציע לה נישואין הוא נתקף בחרדה. מה יהיה אם היא תסכים? הנערה הכי יפה בעיירה שאותה עזב בתוניסיה  הרחוקה, והוא כאן, בניס שבצרפת , נאבק לבסס את מקומו כמהגר צעיר, "פייה נואר" כמו שקוראים לאנשים מסוגו, "רגל שחורה", צרפתים על תנאי שהגיעו מהמושבות בצפון אפריקה, כאלה שצריכים להוכיח את צרפתיותם בלבושם, בטעמם ובמנהגיהם, בטרם יזכו (אם אי פעם יזכו ), בהכרה שבשתיקה. על שוויון מלא אין על מה לדבר בכלל.

אבל הוא הבן דוד, יש לו יתרון בולט עליו. הוא צרפתי ממש, נראה כמותם מדבר כמותם, בזכות אב גויי מנורמנדי שהגיע לתוניסיה כחייל בסדיר ונשא לאישה את דודתו, אחותו של אביו. היה זה צעד נועז באותם ימים, שאותו יש לזקוף לסב המשפחה, מרדכי מסיקה  שהיה אדם פתוח שהאמין כי  יש למדוד כל אדם על פי טיבו ומעשיו  ולא על פי דתו או ייחוסו.  אחר כך הזוג הצעיר עבר להתגורר בפריז, הביא לעולם שלושה בנים נאים ורהוטים, צרפתים למהדרין. כשהבנים הגיעו לפרקם אמר להם אביהם הגויי הצרפתי: אני רוצה שתביאו לי אך ורק כלות יהודיות ! ושיהיו תוניסיות, עדיף מביזרט מעיר הולדתה של אמכם! שם נמצאות הנשים היפות והטובות בתבל!

הבכור מבין השלושה עשה כדבריו (שני אחיו הצעירים ממנו ויתרו על המאמץ), ועל כן הגיע לביקור אצל קרוביו בביזרט כדי להתרועע עם בני ובנות דודיו הרבים. הוא בילה אתם על שפת הים בבקרים, בבית הקפה בשעות אחר הצהריים ובסינמה או בפיאצה לפנות ערב. באופן זה צבר די מידע על כל הנערות היפות  שהגיעו לפרקן, שהתגודדו עם בני ובנות גילם חבורות חבורות, חייכניות ועדינות כפרחי יסמין. אכן צדק האב. כל זה לא היה נוגע לו אלמלא בן דודתו חמד לו מכל הנערות כולן,  דווקא את הנערה לבית זיתון, זו שאהב בסתר ואליה ערג ממרחק, ממקום גלותו בצרפת ביחד עם כל אשר נטש: בית ההורים. אחיו הקטנים. טעמי תבשילים מוכרים שמתבשלים לאט וריחות משכרים של ים.

ואז נודע לו שאביה, שהיה ידוע בקפדנותו הרבה ובאדיקותו שאין לסטות ממנה, סירב להצעתו של הצעיר וזאת משום יחוסו המשפחתי המפוקפק. הוא לא ייתן את בתו למשפחה של גויים למחצה. וזאת על אף שממון לא חסר להם, ועתידה בצרפת יהיה מובטח. השנה היתה 1959, וכל היהודים בתוניסיה כבר הבינו כי הם חיים על זמן שאול. תוניסיה כבר היתה למדינה עצמאית, והצרפתים שפרשו עליהם את חסותם,   עזבו ברובם. רק עיר הנמל ביזרט שבה התגוררו, נותרה ברשותם כבסיס ימי לכוחות הצבא הצרפתי, אי של שפיות בתוך ים מאיים של לאומנות  פאן-ערבית גואה.

הוא הבין שהוא צריך  לפעול מיד לפני שיעלה בדעתו של נבל אחר לגזול אותה ממנו. נערות יפות כמוה נחטפות מהר. הוא הלך אם כן, אל חנות התכשיטים הגדולה בניס וביקש לרכוש טבעת יהלומים. ושהיהלום יהיה הכי גדול והכי יקר, כזה שכל מי שיביט בו ידע: מי שרכש אותו הוא צעיר חרוץ ומבטיח. נקי מכל רבב, מבריק, מלוטש. איש העולם הגדול שכל עתידו לפניו. אין לדעת כמה נדרש לעבוד כדי לרכוש את הטבעת ההיא  – טבעת משובצת ביהלום עצום בגדלו במרכז וסביבו חגים כמו כוכבי לכת, שישה יהלומים קטנים יותר, אחוזים בזהב לבן.

וכשהגיע העת הוא נתן את הטבעת בידי שליח נאמן כדי שייקח אותה לעירו שמעבר לים. הטבעת עשתה את דרכה לאימו בלוות מכתב מפורט.  האם הבינה היטב את המוטל עליה ועל כן לבשה שמלה חגיגית, ענדה את מיטב תכשיטיה ועשתה את דרכה בנחישות רבה לבית הנערה, כדי לדבר עם אביה ולהציע לו הצעה מפתה שאי אפשר לסרב לה,  בטח שלא עם כזו טבעת. האב שהכיר היטב את הפלג ההוא של המשפחה, ביקש בכל זאת, שאימו תפרט בפניו את תוכניותיו ותכונותיו. וזו לא נדרשה להתאמץ כדי לתאר, לפאר ולרומם את התכשיט שלה, את בנה בכורה, שאותו אהבה והעריצה יותר מכל. אחר כך זימנו את הנערה לשאול לפיה וזו הסכימה מיד. היא היתה כבר בת עשרים, אחותה הבכורה כבר היתה נשואה שנתיים. והיא בהחלט חיבבה מאד את הבחור הנאה שהציע לה נישואין ואתו נפגשה כמה פעמים בטרם נסע לצרפת. הוא אמנם מעט גנדרן ומפונק אבל נדיב  מאד. והראייה – טבעת  היהלום שרכש עבורה.

זמן מה אחר כך נקבע המועד לאירוסין. הארוס למרבה הצער, לא יכול היה להגיע מצרפת, שכן הוא נדרש לעבוד שעות רבות בצביעה ושיפוץ בתים כדי לממן את רכישת הטבעת. על מפה לבנה העמידו עוגות טבולות בדבש, בוכה ובקבוקי שמפנייה. על אחד הבקבוקים העמידו את תמונתו של החתן המיועד שנותר להשקיף עליהם, בחליפה ועניבה חגיגית, מחייך באיפוק מבלי נוע, במשך כל אותו הלילה

t2.

**

כל השנים הטבעת היתה ענודה על אצבע הקמיצה הימנית שלה. לפעמים היא היתה מסירה אותה לפרקים קצרים כשהיתה עושה את ציפורניה, ציפורניים ארוכות ומטופחות משוחות תמיד בצבע ורוד או אדום עדין,  או כשהיתה טומנת  את ידיה האמונות בבצק, כדי שלא ילכדו פרורים עקשניים בין אבניה. בשנה שבה התגברה עליה מחלתה, וכפות ידיה כמו יתר גופה רזו מאד, היא נהגה לגלגל נייר קטן בין הטבעת לאצבע, כדי שזו לא תחליק ותיפול. בחודש האחרון לחייה  ויתרה והטמינה את הטבעת בתיבת התכשיטים שלה ביחד עם תכשיטים רבים אחרים, חלקם יקרים שעברו מזה דורות במשפחה וחלקם האחר  גיבובים מכל הבא ליד.

שלא כמו אצבעותיה – אצבעותיי פחוסות, מעשיות, אדמומיות מעט.  אתמול לראשונה, ענדתי את טבעת  האירוסין שלה. שייפתי את הציפרניים ומרחתי אותן בצבע ורוד עדין. אני קצת כמוה עכשיו. אני שכל כך השתדלתי להיות  שונה ממנה. ופתאום  נדמה שמהותי מתמזגת  עם מהותה והיא בוהקת, יקרה מאד ונקייה מכל רבב.

t1.