Monthly Archives: נובמבר 2014

בפעם הראשונה/ אחרונה

הפעמים האחרונות של זו מתנקזות בפעמים הראשונות של זו באותה נקודת מגוז .

הפעם הראשונה שראיתי אותה מבעד למסך הירוק, צורחת, בועטת ומכוסה הפרשות.

הפעם האחרונה שראיתי אותה בחדר הטהרה שבבית הקברות . תכריך לבן עוטף את פניה היפות השלוות.

הפעם הראשונה שנשאתי אותה והיא כל כך מתמסרת. עיניה עצומות או פקוחות לרווחה במבט סקרן. מבט תוהה ועגול.

הפעם האחרונה שאחזתי בידה המגוידת. זרועותיה  זרועות שטפי דם כחולים. עיניה  עצומות למחצה, מגולגלות לאחור. פניה קפואות, מכונסות. ריקות ממבע.

הפעם האחרונה שהיא דיברה:  "Je mal" – כואב לי היא אמרה. ויש גם   Mal במובן של רע. אולי התכוונה שרע לה? וגם חזרה ואמרה "mamon… "

הפעם הראשונה שהיא קשקשה אלינו בשפת תינוקות מובנת רק לה: בלללההה… לוווו… נוק-נוק… ידיה מתנפנפות באוויר ופניה מרוכזות במאמץ לומר משהו. מה? לגולל בפנינו את רחשי  לבה? אולי כל כוונתה לומר "טוב לי", במובן של "נעים לי" וגם – טוב, טוב הוא העולם הזה כשאפשר לשכב על הגב ולצפות בכל הפלאות.

בפעם האחרונה שהייתי אתה בתוכי במיטה הנוסעת לחדר לידה. הרופא המנתח הסביר. הרופא המרדים הכין. האחיות רחשו מסביב. מנורות ניאון בתקרה. חלוק ירוק וכיסוי על הראש. זהו פצפונת, ההרפתקה המשותפת, הטוטאלית הזו עומדת להסתיים בדקות הקרובות. בסכין מנתחים יחתכו את המקום המוגן שלך ושלי, ישלפו אותך מעולם אחד לתוך עולם שיש בו אינסוף פרודים והפרדות.

בפעם הראשונה שהייתי לבד-לבד בלעדיה, מעל פתחו של הבור הגדול. עובד נמרץ של חברת קדישא עמל לכסות אותה בעפר והתלולית הלכה ונערמה מעל הבד הלבן שכיסה את הגוף שהיה חי בטרם נעזב בידי נשמתו הכלואה.

זהו אימא עכשיו שאת חופשייה להיות אי-שם מחוץ לעולם הצורות, אני שבה להיות אחת אתך בעולם אינסופי, שלם, עגול.

1