בפעם הראשונה/ אחרונה

הפעמים האחרונות של זו מתנקזות בפעמים הראשונות של זו באותה נקודת מגוז .

הפעם הראשונה שראיתי אותה מבעד למסך הירוק, צורחת, בועטת ומכוסה הפרשות.

הפעם האחרונה שראיתי אותה בחדר הטהרה שבבית הקברות . תכריך לבן עוטף את פניה היפות השלוות.

הפעם הראשונה שנשאתי אותה והיא כל כך מתמסרת. עיניה עצומות או פקוחות לרווחה במבט סקרן. מבט תוהה ועגול.

הפעם האחרונה שאחזתי בידה המגוידת. זרועותיה  זרועות שטפי דם כחולים. עיניה  עצומות למחצה, מגולגלות לאחור. פניה קפואות, מכונסות. ריקות ממבע.

הפעם האחרונה שהיא דיברה:  "Je mal" – כואב לי היא אמרה. ויש גם   Mal במובן של רע. אולי התכוונה שרע לה? וגם חזרה ואמרה "mamon… "

הפעם הראשונה שהיא קשקשה אלינו בשפת תינוקות מובנת רק לה: בלללההה… לוווו… נוק-נוק… ידיה מתנפנפות באוויר ופניה מרוכזות במאמץ לומר משהו. מה? לגולל בפנינו את רחשי  לבה? אולי כל כוונתה לומר "טוב לי", במובן של "נעים לי" וגם – טוב, טוב הוא העולם הזה כשאפשר לשכב על הגב ולצפות בכל הפלאות.

בפעם האחרונה שהייתי אתה בתוכי במיטה הנוסעת לחדר לידה. הרופא המנתח הסביר. הרופא המרדים הכין. האחיות רחשו מסביב. מנורות ניאון בתקרה. חלוק ירוק וכיסוי על הראש. זהו פצפונת, ההרפתקה המשותפת, הטוטאלית הזו עומדת להסתיים בדקות הקרובות. בסכין מנתחים יחתכו את המקום המוגן שלך ושלי, ישלפו אותך מעולם אחד לתוך עולם שיש בו אינסוף פרודים והפרדות.

בפעם הראשונה שהייתי לבד-לבד בלעדיה, מעל פתחו של הבור הגדול. עובד נמרץ של חברת קדישא עמל לכסות אותה בעפר והתלולית הלכה ונערמה מעל הבד הלבן שכיסה את הגוף שהיה חי בטרם נעזב בידי נשמתו הכלואה.

זהו אימא עכשיו שאת חופשייה להיות אי-שם מחוץ לעולם הצורות, אני שבה להיות אחת אתך בעולם אינסופי, שלם, עגול.

1

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On נובמבר 7, 2014 at 2:06 pm

    "בפעם הראשונה שהייתי לבד-לבד בלעדיה".
    אני מצטמרר מהמילים. היום היה ה-30 לאמי. לא ידעתי על שלך. כתבת יפהפה.

  • קטי  On נובמבר 7, 2014 at 2:44 pm

    וואו נטלי! המילים היטשטשו לי תוך כדי קריאה. קטע פשוט מטלטל!!!!

  • aya  On נובמבר 8, 2014 at 2:34 pm

    כתבת מקסים. לעולם לא נבין. חיים ומוות.
    הזכיר לי פתאום עבודה של ביל ויולה:
    the passing
    בצד אחד סרט של גסיסת אמו, עד לנשימותיה האחרונות. בצד שני – לידת בנו. ובאמצע. מה היה שם באמצע? איזו תנועה מימית שלא הצלחתי לפענח

  • שוֹעִי  On נובמבר 8, 2014 at 7:20 pm

    נטלי יקרה, מעדיף לשלוח חיוך אוהב וגם חיבוק במקום להכביר מלים.

  • galithatan  On נובמבר 9, 2014 at 9:29 pm

    מרגש ועצוב מאוד. וגם: אור גדול בזכות הקטנטנה.

  • nataliemessika  On נובמבר 10, 2014 at 4:40 am

    תודה לכולם..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: