אוצר המגילות הגנוזות מתוניסיה

זה התחיל בשיחת טלפון מפתיעה ממספר בינלאומי:

בונג'ור נטלי. מדברת מישל ישראל חברה של ההורים שלך מניס. שמעתי שאת ארכיאולוגית ורציתי להתייעץ אתך באיזה עניין.

כן מה העניין?

 מישהו מתוניסיה שלח לנו צילומים של אוצר יהודי שהתגלה בשדה. יש שם מגילות עם ציורים של מגן דוד ואותיות בעברית. אנחנו צריכים חוות דעת מקצועית לפני שנחליט מה לעשות עם זה. את יכולה לשלוח לי את המייל שלך?

כן בטח, בשמחה.

למחרת אני מוצאת את עצמי בוהה מול המסך מול סרטונים קצרים ומטושטשים שבהם נראה אותו מטמון גניזה אגדי. זה נראה כמו אותיות עבריות – אבל לא בדיוק. האותיות מצורפות בשורות ארוכות ללא כל משמעות. יש גם מנורה שבעת קנים – אבל הפוכה. המגן דוד דווקא בסדר. מוזר. כנראה קמעות. אבל למה בדיוק?

את המייל הראשון שלחתי למורה וידיד יקר – ד"ר אבי אלקיים שאתו למדתי בחברותה כל מיני טקסטים משונים ואיזוטריים. הוא חזר אלי עם תשובה. מדובר כנראה בקמעות אבל זה לא התחום שלו. המליץ לי לפנות לד"ר יובל הררי מאוניברסיטת בן גוריון. יובל ענה לי כך:

הצילום בוידיאו באיכות בינונית שמקשה על בחינת החומר. נחוץ תיעוד ברור יותר. מכל מקום, לא ברור מה זה אך ברי שאין מדובר בטקסטים מאגיים בעברית וחלק מן החומר נראה כמו ג'יבריש. כאמור, צילומים ברורים יותר של כמה שיותר חומר יאפשרו לבחון את העניין בצורה טובה יותר.

חזרתי למישל וביקשתי שתשלח לי צילומים טובים יותר. במקביל שלחתי את הקבצים לכל מי שעלה בדעתי – בת הדודה שלי שכתבה דוקטורט בחוג לסוציולוגיה על הקהילה היהודית בתוניסיה, לאחי שיברר אולי עם הרב שהוא מכיר בבית הכנסת וגם איך אפשר שלא – למומחה וחבר יקר נוסף – שועי רז.

שועי רז קיבל את הקבצים בשישי שעבר והבטיח לחזור עם תשובה עם צאת השבת. בינתיים קיבלתי מייל נוסף מהאח של מישל, ג'ן לוק שפירט קצת יותר את נסיבות מציאת האוצר. ובכן, המעשה שהיה כך היה:

איכר תוניסיאי חורש בשדה. לפתע הוא מרגיש משהו קשה שמונע ממנו להתקדם. הוא יורד לבדוק במה מדובר ומגלה תחתיו אבן גדולה בקוטר 3 מ'. הוא מרים את האבן ומופתע לגלות במעבה האדמה לבירינט עם המוני חדרים. הוא מספיק להיכנס רק לחדר הראשון העשוי כולו שיש כדי לקחת משם בחטף את המגילות הצרורות שבפתח. הוא סוגר את הפתח ומחליט לא לספר לאיש עד שיחליט מה יעשה בעניין. במקרה הוא יודע שיש בצרפת יהודים ממוצא תוניסאי ועל כן החליט אחרי זמן מה לפנות לנציג הקהילה בפריז כדי לספר לו על הממצא המדהים. מלבד מה שצילם ושלח הוא יודע בוודאות שיש עוד הרבה מגילות גנוזות אחרות בשאר החדרים.

 בשלב זה כבר התעורר חשדי. אם כבר כתבי גניזה – אז בבית כנסת או במרתף של מבנה ששייך לקהילה. איך זה הגיע לשדה חקלאי חרוש? אבן גולל בקוטר 3 מטר שאדם אחד מרים לבדו בכוחות עצמו?  לבירינט עם חדרים משיש במעבה האדמה?  שדה חרוש מעל מכרה שיש?  וההבטחה התמוהה מכולם שיש לו עוד הרבה חדרים עם מגילות כאלו… אולי מי יודע, אפילו מספר אינסופי.

בראשון בבוקר כבר היתה בידי תשובה ארוכה ומנומקת מחברי שועי שאמתה את חשדי:

נטלי יקרה, זה מזכיר קצת קמעות מאגיות שנכתבו בכתב ליבונאה המכונה במקורות ימי ביניימיים כתב של מלאכים אך למעשה מדובר בכתב המבוסס על הכתב העברי העתיק בנוסח השומרוני שלו עם זאת, משהו במה שראיתי (הסרטון לא מאפשר לקרוא) נראה כלא מהימן במיוחד, כאילו מישהו ניסה שזה ייראה כמו כתב יד עתיק יותר מאשר מדובר באמת שכזה. 

כמובן, היה עוזר לי לו הייתי יכול לנסות לקרוא או לברר האם יש כאן איזו הצפנה של מפתח באמצעותו ניתן לקרוא, אבל על-פניו זה נראה לי מרחוק ועל בסיס ההצצה החטופה לתמונות העוברות (כמה שניות בכל פעם) כחיקוי/זיוף, אבל זה לגמרי אינטאוטיבית כי כתב היד אינו בפניי ואיני יכול לבדקו. 

חיבוקים לכולכן/ם, 

שועי. 

אה, עוד דבר, שום דבר ממה שראיתי לא הזכיר לי מאגיה מוסלמית, ויש הרבה כזאת. לכן אני חושב שזה ניסיון לחקות/לזייף קמעות יהודיים עתיקים, ומה שהעיר יובל הררי על ג'יבריש… הוא צודק, אבל זה יותר מג'יבריש, זה נראה כאילו הכותב ניסה לחקות צורת קמעות מבלי שידע כתב ליבונאה על בוריו ולכן צייר על יד. יש גם אפשרות אחרת והיא שמדובר בסוג של צופן, אבל על בסיס מה שראיתי דעתי לא נוטה לשם. 

שועי

וכך בצער רב כתבתי לחברתנו מפריז שאין כאן סיפור מרתק ומדהים על כתבי יהודים נשכחים. אין כאן מגילות עם צפנים עתיקים שנותנים רמזים ופתרונות אפשריים לכל מה שנשאר מאחור ולא נודע לעולמים. מדובר בסתם סיפור קטן, בנלי, חביב  על קשיי הקיום של צאצאיי השכנים של בני משפחתנו שמוצאים את עצמם בארץ שסועה שהפרנסה בה דחוקה, העבר מלא הוד, ההווה מייאש והעתיד לא ברור עדיין. ומה אם לא הנוסטלגיה והכמיהה לנסתר, לפנטזיה, הם שיתנו מוצא אפשרי מכל זה. גם להם. גם לנו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On ינואר 23, 2015 at 10:37 am

    נטלי יקרה, תודה על האיזכור וההשתלשלות. רק הייתי רוצה להוסיף כי המגן דוד או חותם שלמה (כפי שהוא קרוי במקורות אחדים) כלל אינו סמל יהודי באופן מיוחד. תוכלי למצוא אותו בשלל כתבים מאגיים החל באסיה וכלה בצפון אפריקה, ובשימושו הרווח ביותר מדובר בקמע נגד הפלות. הפעם הראשונה שהוא מכונה מגן דוד הוא במאה השלוש עשרה בחיבור אשכנזי הטוען כי על מגינו של דוד היה סמל כזה שהגן עליו מיד אויביו. במאה השבע עשרה (בשלהי המאה) אומץ הסמל הזה על ידי הקהילה היהודית בפראג (אם אני זוכר נכון) ובמאה השמונה עשרה הוא הובא לראשונה (למיטב ידיעתי) בקמעות משיחיים ממש בחוגו של ר' יהונתן אייבשיץ ומכאן הלך והתפשט כסמל גאולי ולאומי. איך הפך קמע נגד הפלות לדגלהּ של מדינת ישראל? זה לכאורה בלתי מתקבל על הדעת, אבל כאשר לוקחים בחשבון את העובדה שמדינת ישראל תמיד מעודדת לידת יהודים, זה פתאום הופך פחות ופחות הזוי. הייתי כמובן מעדיף שזה יהיה קמע נגד מלחמות…

  • nataliemessika  On ינואר 23, 2015 at 12:14 pm

    שועי יקר – תודה על השלמת הפרטים. אני יודעת ממקורות ארכיאולוגיים שהמנורה היא זו שהיתה הסמל המובהק של היהודים מימי בית שני. כותב המגילות מתוניס שם את שני הסמלים גם יחד באותו הקלף. גם סמל דגלה של מדינת ישראל וגם סמלה של בית"ר ירושלים !

  • שוֹעִי  On ינואר 23, 2015 at 12:31 pm

    נטלי, צחוק בצד, אני מקווה שיש באזור הסהרה כמה אוצרות. קודם כל ישנם שם אזורים שמבחינת מזג האוויר השורר בהם עשויים לשמר גווילים עתיקים כמו בקומראן או בנאג' חמאדי. היו גם ערים גדולות בצפון אפריקה שבהן פעלו ישיבות והתנהל סחר ער, נניח: קירוואן, פאס, ארגיל, אם היתה נמצאת שם, היכנשהו באזור, גניזה הדומה לגניזה הקהירית, זה היה יכול להיות אוצר מדהים. למשל, להערכת מומחים רק כ-60% מן הספרים המוזכרים בספרות הרבנית הגיעו לידינו. אם משהו מה-40% האחרים עוד נמצא אי-שם. שווה להמשיך לחפור/לחפש.
    לצערי, רוב מה שמוצאים שם כרגע, אם בכלל, הוא קרעים מספרי קודש, והרבה תהלים.

  • galithatan  On ינואר 25, 2015 at 4:24 pm

    סיפור מעניין גם אם בסוף לא יצאה לנו תגלית מרתקת 😉

  • nataliemessika  On ינואר 26, 2015 at 5:06 am

    שועי יקר – הלוואי וימצאו אוצרות גנוזים כאלו ! ואם ימצאו ויגיעו לידי – אתה תהיה הפרשן המועדף עלי..
    הי גלית – תודה (-:

  • חנה ידען  On ינואר 29, 2015 at 12:47 pm

    נטלי יקרה, סיפור מעניין. אם תרצי חוות דעת נוספת הרי ששווה לבדוק אצל פרופסור משה בר אשר – ראש האקדמיה ללשון עברית שכתב מחקרים רבים על לשונות יהודי צפון אפריקה. בנוסף לו ד״ר מרים בראנט עסקה בלחשים וקמיעות בקומראן ושווה לשאול גם אותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: