גלויות, גזירי עיתונים, כרטיסי קולנוע. קטעי חיים.

 

20150425_195426הערב העזתי לראשונה לפתוח את מעטפת הפלסטיק שמצאתי בין חפציה. מעטפת פלסטיק גדושת ניירות עם פסים בשחור ולבן עם כתובת: PORTO RICO.

איך המעטפה מהאי הרחוק ההוא הגיעה אליה? תעלומה.

היו שם גלויות שקיבלה מקרובים ששלחו לה דרישת שלום ממקומות רחוקים שבהם ביקרו. ממוענים אליה,  מדמואזל קולט זיתון מרחוב ד'ספאן  (=ספרד). ביזרט תוניס. ככה בלי מספר בית. כנראה שהיתה רק עלמה אחת כזו בכל הרחוב.

20150425_200337

מבין המעטפות היתה אחת שנקרעה בחופזה. היא נשלחה מחנות פרחים בניס. נכתב בה: ורד אדום על כל שנה משנותייך. על החתום: ברנרד. האיש שהפך לימים לאבא שלי. איך נשלחו הפרחים מניס לביזרט שבתוניס –  לא ברור. באוניה? בטיסה ישירה?  על כנפי האהבה?

20150425_200343

ואימא שלי מסתבר אהבה מאד הצגות, מופעי מוזיקה וסרטים. בין השנים 1957-58 היה לה פנקס מנוי עם סימון ריבועים לניקובים. שני ניקובים בכל הצגה. עם מי הלכה? איזה סרטים הציגו אז במועדון הקולנוע בביזרט?.. אגב לא כל הריבועים נוצלו. שווה לבדוק מה מציגים שם היום. אם בכלל.

20150425_203739 copy

והיתה גם הזמנה  אחת לנשף ב- 22 למרץ 1959 החל מהשעה 15:00 בסלון מלון דה-פרנס בביזרט. היא היתה אז בת 20. עם מי היא הלכה לנשף?…  מה לבשה לכבוד האירוע?… עם מי רקדה?..

20150425_201305

ויש גם הצצה  נדירה למושאי ההערצה שלה דרך קטעי עיתונים שגזרה בקפדנות:

20150425_201437

הפלטיירס.

ועוד כל מיני שחקנים.

ויש גם איזה בחור משונה קצת. לא ממש מתאים לטעם שלה – נראה לפלפ. מה היא מצאה בו בכלל. עד שהפכתי את המודעה וגם אני נפלתי שדודה לרגליו..

20150425_203913.

הנרי טריסו. ממציא החיתולים החד-פעמיים. אגדה.

20150425_204001

יש גלויות ממקומות שהיא ביקרה בהם בצרפת – מוזיאונים גלריות, אתרים. בכל מקום שביקרה הקפידה לרכוש גלויה ולרשום מאחור את תאריך הביקור למזכרת.

20150425_203515

הפריט היחיד בכל המסמכים עם כתובת בערבית: מזכרת מהטיול לספקס מה- 29 ליוני 59.

20150425_20205920150425_202047

והנה משהו בכתב מוכר – לוח שנה לילדים בצרפתית שהנפיקה קק"ל בשנת תש"ד 1953-4 . אימא שלי היתה אז בת 14. בצד אחד של הפנקס יש רשימה של עקרונות הקרן הקיימת ופועלה ובצד השני – לוח השעות שלה בבית הספר.  היא למדה אז אנגלית, גיאוגרפיה, תפירה, לטינית, צרפתית, מתמטיקה, היסטוריה, ציור. מהשעה 8:00 עד השעה 17:00 עם הפסקה של שעה אחת בצהריים.

20150425_204238

20150425_215438

שנתיים מאוחר יותר אימא שלה נפטרה והיא הפסיקה ללכת לבית ספר כדי לטפל בשלושת אחיה הצעירים. את לימודיה המשיכה לעשות בהתכתבות.  יש חבילה שלמה של שיעורים  שנבדקו בידי מורה קפדנ/ית בעט אדומה. למעלה נדרשה לציין כמה זמן זה לקח לה והאם קיבלה עזרה. בכל מקום כזה הקפידה לציין: לא קיבלתי אף עזרה.

כמה מתאים לחיים שהיו לה.  Aucune aide.

אף עזרה.

20150425_204653

וביום שני הקרוב ימלאו לה  75 שנים + שנה אחת בלעדיה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה ידען  On אפריל 27, 2015 at 9:49 am

    נטלי יקרה, כמו תמיד כתבת פוסט מעניין, רגיש ומעניין. גם לי יש חבילה כזאת עם מחברות ישנות וקטעי יומן, תמונות ומכתבים. יום אחד אפתח אותה.
    תודה על ששיתפת.חנה

  • galithatan  On אפריל 29, 2015 at 7:52 am

    מרגש ביותר המסע הזה אל העבר.

  • קטי יעקבי  On פברואר 15, 2016 at 12:46 pm

    מקסים כתמיד נטלי. מדי פעם, אני מוצאת את עצמי מחפשת את הסיפורים שלך שנוגעים בכל מיני פינות בלב. מפנה לי איזו שעה ועוברת עליהם בחיוך או עם דמעה בקצה העין. תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: