ארכיון קטגוריה: חדשות עתיקות

רחל כפול עשר= אלתרמן אחד

הבחירה בדמויות ובסמלים המופיעים על אמצעי התשלום אינה בחירה של מה בכך. לפני  כשנה המליצה ועדה נכבדת לעטר את השטרות החדשים שיונפקו החל משנת 2012 בדיוקנם של תיאודור הרצל, דוד בן גוריון, יצחק רבין ומנחם בגין . משפחת בגין התנגדה בתוקף. שר האוצר פסל את ההצעה כי לא נכללה בה אף אישה. אחר כך קמה עוד ועדה שהציעה  שמות חלופיים והפעם של משוררים ואנשי רוח מהשורה הראשונה : רחל המשוררת  (לשטר של  20 ₪), טשרניחובסקי (לשטר של 50 ₪), את לאה גולדברג (לשטר 100 ₪) ואת נתן אלתרמן (לשטר של 200 ₪).

 אבל בזאת לא הסתיים העניין:  השר סילבן שלום ופעילים בקשת המזרחית קבלו על כך שכולם אשכנזים,  דניאל הרשקוביץ', מהבית היהודי קבל על כך שכולם חילונים. למה שלא ישימו את יהודה הלוי או איבן גבירול? אישים ראויים לכל הדעות,  רק יש בעיה קטנה  עם ההצעה – לא השתמרו תמונות אוטנטיות של אותם נכבדים.

ומכן עולה השאלה המתבקשת: מדוע אנשי הועדה  לא עשו מאמץ מינימאלי  למצוא דמות שתענה על כל הדרישות:  שתהיה גם אשת רוח , גם מזרחית, גם דתית וגם חילונית- מסורתית (במידה).  מישהי שתייצג נאמנה את העבר ואת העתיד, את הנוף הקיים ואת תנובת הארץ שאליה שב עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות?  מישהי קונקרטית וסימבולית כאחד.  מישהי ייצוגית אך לא מתנשאת.  מישהי שתעורר אמון, ביטחון ויציבות במערכת המוניטארית של בנק ישראל.

ואז נזכרתי שדווקא יש אחת כזאת. מצאתי אותה בקופסת הפלאות של סבא שלי עליו השלום, בשטר של 5 פרנק של בנק אלג'יריה / תוניסיה משנת 1933.  ובכן, כך נראה השטר:

בצדו האחד אישה בבורקה (הס מלהזכיר !) בימים שהצרפתים  עוד לא ראו בה הפרה בוטה של זכויות אזרח, נושאת מגש פירות בידה האחת.  האישה ניצבת בנוף נמל אופייני לערים רבות ברחבי הים התיכון: ספינות דייגים עוגנות במזח, בתי מחסנים, מגדלור, קשתות נשענות על עמודים גבוהים.

את צדו השני של השטר מעטרת דמות של אישה גלוית פנים ויפת מראה  שמצנפת בד קשורה ברישול על ראשה. היא ספק מחייכת ספק רצינית. את אוזניה מעטרים עגלים ארוכים וענק רחב לצווארה. מבטה של האלמונית נישא  למרחק בנחישות וגאווה המודעת לערכה. יש לה הרי ממי ללמוד – על טביעת המים שבריבוע השקוף  שלצידה  משתקפת דמותה של אישה חזקה לא פחות:  האלה האם, אלת הפריון, אלת הירח הפניקית – תנית.

 

 

 

 

 

 

אהוד נצר 1934- 2010

יום שני אחרי הצהריים. קבוצת אנשים עומדת על משטח המרפסת של ארמון הורדוס בהרודיון. האווירה שמחה וחגיגית, נראה שהדברים מתחילים להסתדר – עבודות השיקום בעצומן, התקציבים זורמים כסדרם, הצוות במצב רוח מרומם. פרופ' אהוד נצר נשען בגופו הגדול על מעקה העץ שבקצה המרפסת,  משתף את הנוכחים באיזו מחשבה חדשה שצצה במוחו, או מקשיב בסבלנות לרעיון מעניין של אחד מאנשי צוותו. ואז לפתע מעקה העץ  מתערער ונפרץ והוא אחריו, מתדרדר ונופל מטה כמו איקרוס, תלוי בין שמים לארץ, נחבט בראשו בגובה שלושה מטרים במדרגת הצוק, נעצר רגע, ממשיך ליפול מטה-מטה לעבר מדרגה נוספת ושם נעצר. אנשי הצוות רצים לסייע לו, מוצאים אותו עדיין בהכרה חלקית ומבהילים אותו לבית החולים הדסה בירושלים. שלושה ימים נאבק על חייו והלילה, הלך לעולמו. 

הכרתי אותו בשנה הראשונה ללמודי התואר השני בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. הוא העביר קורסים על האדריכלות הרומית ועל מפעלי הבנייה של הורדוס ועל נושאים נוספים מסוג זה. דומה שהקירות האפורים של חדרי הלימוד סגרו עליו, שכן העדיף לבלות את זמנו בבחינה קרובה של הדברים עצמם, בחוץ בשמש היוקדת, בגשמים ובשרב. אבל לא היתה לו ברירה, ככה מלמדים באוניברסיטה. בטרם עידן הפוורפונט העברנו את זמננו בבהייה מנומנמת  בעשרות רבות של שקופיות ובהן – צילומי גשרים, אמות מים, מקדשים וארמונות שבנו הרומאים.  הוא היה מתאר את התמונות בקולו השקט המונוטוני, כמו אדריכל שמנסה לשטח את טיעוניו בפני  לקוחות ספקניים: הפנתיאון הוא מבנה מיוחד כי קוטרו  שווה לגובהו ופה רואים את תוואי אמות המים לקיסריה שמזכירה את אמת המים מהעיר נים שבדרום צרפת, שימו לב לדמיון בין האומנות, שקופית הבאה. והיה גם הורדוס שאתו אהוד הכי אהב.  כי הורדוס גילם במעשיו את המגלומניה ואת הגאונות הצרופה  של הארכיטקטורה הרומית במיטבה: ארמונות יריחו, מצדה, הר הבית, קיסריה, וגולת הכותרת – ההרודיון, אותו מקום מסתורי ומסקרן שבמשך שנים הוא חיפש בו עדות אחת יחידה – את הקבר של האיש שלכבודו הקימו את ההר המלאכותי העצום הזה. והנה לפני כמה שנים, לגמרי במקרה,  אהוד גילה סוף-סוף את מקום הקבורה  וגם הצליח לשכנע בצדקתו את הספקנים הגדולים ביותר. והשבוע בצירוף מקרים מוזר ומתעתע –אותו מקום הביא עליו את מותו שלו. 

לפני כמה שנים באתי לשמוע את אהוד מרצה בפני קהל חובב ארכיאולוגיה על תגליותיו האחרונות בהרודיון. הוא שיטח את טיעוניו בסדר לוגי וענה לשאלות הקהל בסבלנות אין קץ כמו היתה זו הרצאה מלומדה בסימפוזיון חוקרים. בתום הרצאתו ניגשתי לברך אותו, ומצאתי אותו נבוך ותוהה על כל תשומת הלב שהורעפה עליו. כל כך הרבה שנים הורגל לעבודת שטח שקטה ועמלנית, הרחק מאור הזרקורים. בלוריתו הקוצנית האפורה, פניו חרושי קמטים, חיוכו הביישני, קצוות פיו יבשים מדיבורים. טוב לראות כמה פרצופים מוכרים בקהל, הוא אמר לי  ופניו אורו בחיוך גדול. את עוד מתעסקת בהדמיות?  זה מעניין מאד, את יכולה לשלוח לי דוגמאות לגי'מייל דוט קום?

אבל שום מודל ממוחשב לא יכול היה להחליף את היד המיומנת הקלה של רישומי האמן שלו. זה לא כוחות בכלל. בראש וראשונה היתה לו תפיסה מרחבית ולוגית של אדריכל: ארכיאולוגים יכלו לומר ולכתוב כאוות נפשם, להציע תיאוריות על גבי תיאוריות, אבל הוא במבט מצומצם אחד ידע לקבוע – זה יכול לעמוד, או שלא.

לפני כחודש הזכרנו את שמו בהקשר לפרויקט שאני מעורבת הנוגע לשיקום הנמל העתיק בקיסריה. גובי קרטס, אדריכל הפרויקט ואני סיכמנו להיפגש אתו "אחרי החגים" כדי לשוחח אתו על השטחים שחפר לפני למעלה מעשרים שנה. ועכשיו זה כבר לא יקרה, נצטרך לנסות להבין את הראש של הורדוס לבד.

 

 

 

הפאגנים חוזרים

לאחרונה פורסם ב- NRG כי קבוצה קטנה של פגאנים בקשה לערוך תפילה לכבוד האלה אתנה במתחם מקדש הפרתנון באקרופוליס שבאתונה. הפרתנון נבנה באמצע המאה החמישית לפני סה"נ ביוזמתו של המדינאי פריקלס ותוכנן ע"י האדריכלים איקטינוס וקליקרטס. הפסל  האגדי פידיאס השגיח על הבנייה בכלולה ועיטר את המבנה בתבליטים ופסלים בסגנון דורי חמור ומאופק.
האם זוהי החזרת עטרה ליושנה או חלק מתופעת הניו אייג' המוכרת היטב?

לאלה אתנה הפתרונות, או שתקראו ותשפטו בעצמכם:

http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/780/774.html#5540256
 

פסל ענק של מרקוס אורליוס התגלה בתורכיה

פסל ענק ממדים של הקיסר מרקוס אורליוס התגלה באתר חפירות בסגלסוס שבתורכיה.מרקוס אורליוס היה מן הנאורים שבשליטי רומא ושלט בין השנים 121- 180 לספירה. הוא הושפע מכתביו של הפילוסוף אפיקטטוס, והפך לפילוסוף סטואי. ריצ'רד האריס גילם את דמותו בסרט גלדיאטור.

מוזיאון עתיקות חדש נפתח בעזה

בעזה נפתח מוזיאון ארכיאולוגי ביוזמה פרטית של אספן עתיקות מקומי. הממצאים עוברים אמנם צנזורה מסוימת בהתאם לרוח האסלאם – אך יש לראות בכך סימן מעודד ואולי גם ניצנים ראשונים של שפיות.