ארכיון קטגוריה: Uncategorized

מי שבעט לו

לרשע אין שם, או לפחות לא בשלביו הראשונים של המעשה. תווי פניו מטושטשים תמיד, צלליתו דקה, או רחבה, לא ברור. הוא יכול להיות כל אחד ואחד: הבן של השכן ממול, הבן-דוד של החבר לעבודה. הבחור הנחמד שפוגשים בתור לקולנוע.

ואז פתאום, כשאי אפשר יותר להסתיר, הוא פורץ החוצה, השם.
ואז מתחילים להסביר, ברור, זה בגלל שהוא גדל ברמת אביב, או בכפר סבא מעוז היאפים. אימא שלו עורכת דין, לאבא שלו יש חברת יזמות בתחום ההייטק. אנשים מקסימים, אומרים השכנים. אבל אחר כך, כמעט בלחישה מעיזים להוסיף הסבר דחוק למקר שקרה: זה בגלל שלא נתנו לו מספיק תשומת לב, אולי. הם היו כל כך עסוקים בקריירה, עד שלא שמו לב שצומחת להם מפלצת קטנה מתחת לאף.

ברור שהוא מעיירת פיתוח, ממשפחה קשת יום, מגיל 7 סחב ארגזי ירקות בשוק כדי להביא כמה מעות לאמו הנרקומנית ולאביו השתיין למספר לא ידוע של אחיו ואחיותיו. מה יש להתפלא בכלל. זה הכל המדינה אשמה. ככה נראית הזנחה. שם רוסי? ברור. לא היה לי ספק בכלל. אלה אין להם אלוהים הרי. קיבוצניק? נו, מה. גם גזלנים וגם רוצחים בפוטנציה. מרוקאי? גרוזיני? דרוזי? בדואי? בולגרי? ברור, בטח ברור. זה מה שחשדתי עוד לפני שהתגלה פרצופו האמתי. עוד לפני שקבעו ואמרו בוודאות: זהו שמו.

אבל האמת היא שהשם הוא לא חשוב במקרה הזה. כי האשם הוא בנו, כולם. מי שחי במציאות הזאת ומי שבוחר להסית מבטו ממנה כי היא קשה מדי לעיכול. מי שמעדיף לא לשמוע את הקולות ולא לראות את הצער, העזובה, היהירות, האטימות, הכוחנות, הרגל הגסה שצועדת בביטחה במקום שבו כבר שנים רבות כל כך, כיכר השוק ריקה. ואין בה דוכני מזון מלבד אלה שמדי פעם בפעם הופכים על הרצפה, ואין מוסר – אבל חוקים בלי סוף, ואין קולות שמחה רק שמחה לאיד ושטנה, ואין דרך ארץ רק דרך ייסורים ארוכה שסופה לא נראה, ואין תורה מלבד "תורת המלך" ואין ברכה, מלבד "ברוך הגבר".