ארכיון תג: מהומות בתוניסיה

צעקה תוניסאית

הערב החלטתי לשוטט קצת ברשת כדי לדוג איזו תובנה חדשה על המתחולל בימים אלה בארץ מולדתם של הורי והורי-הורי לפניהם ואלה שקדמו להם. אף שמעולם לא הייתי בה, אין לי ספק שיום אחד עוד אזכה לבקר בתוניס אל-חדארה ("תוניס הירוקה"), כפי שהיא מכונה בפי הערבים. כלומר, אם לא יקרה משהו קיצוני, כמו מהפכה אסלאמית או משהו כזה.

זה התחיל כשמוחמד בועזיזי מהנדס מובטל שעסק לפרנסתו במכירת ירקות בעגלה מקרטעת, סרב לשלם דמי כופר ("פרוטקשן" בלעז) לשוטר מקומי שנטפל אליו. כתוצאה מכך הנ"ל החליט להחרים את עגלתו ואף להראות לו את נחת זרועו. לבועזיזי היה רישיון רוכלות כדת וכדין ולכן ביקש להתלונן נגד השוטר המושחת בפני מושל העיר. אבל למושל כמובן, היו דברים יותר חשובים לעשות מאשר לטפל בזוטות כגון זה. ר' נחמן אמר שאין ייאוש בעולם, אבל דומה שבעולמו של בועזיזי ושל 8 הנפשות שנסמכו עליו למחייתן, דווקא תקווה לא היתה בנמצא כלל. אז הוא החליט להצית את עצמו, וכך התחיל כל הבלגן.

כדי לנסות להמשיך להבין עוד קצת מה קורה, עשיתי עוד כמה שיטוטים הפעם ביוטיוב. מהפכות מצטלמות היטב בטלפונים ניידים, כי זה יוצר תחושה אוטנטית בלב הצופים. אפשר לראות למשל, קהל עצום ורב קורא קריאות קצובות נגד המשטר, אפשר לקרא סיסמאות מאולתרות על גזרי נייר באנגלית, ערבית וצרפתית. מדי פעם מצלמים מישהו נואם בזמן שאחרים מקשיבים באהדה ומוחאים כף. האנשים נראים עירוניים, מרביתם צעירים, חלק ניכר מהם נשים. רק מעטות עוטות מטפחות על ראשן. דומה שמדובר במהפכה של בורגנים.

באחד הקטעים שהועלו ליוטיוב רואים אישה כפרייה לא צעירה עם כיסוי ראש ארוך ולבן וסוודר גס. היא מדברת בתנועות ידיים גדולות במין ניגון שהוא ספק קינה ספק שירה. הקהל סביבה מקשיב לה בתשומת לב רבה. חלקו עוטה גלימות שחורות של עורכי דין עם סרט אדום בדש אולי לזכר בועזיזה. אני לא מבינה על מה האישה מקוננת אבל בדבריה אני מזהה כמה מילים: "וואלד", "פוּלוּס" , "פוֹלצייה" "עטיני" – מילים שמהן נרקמות סיפורי הייסורים של כל העניים כולם.

בטלוויזיה הצרפתית הראו קטע מהביקור הממלכתי שערך הנשיא בן עלי בבית החולים באחד מהימים שבהם בועזיזי פרפר בין חיים למוות, לפני שנפטר מפצעיו. צוות גדול של רופאים ואחיות קבלו את פניו וספרו לנשיא ולפמלייתו על מצבו של החולה, שנראה כמו גרסה מקומית של הגיבור מ"הפצוע האנגלי" – מומיה לבנה עטופה תכריכים, שוכבת ללא תנועה במיטה. חדי העין יכולים לראות שמתחת לעור השרוף, מסתתר רק בן אדם.
הנשיא ודאי פקד עליהם לעשות הכל כדי להציל את האיש. הרחובות התחילו לגעוש ולקצוף, ההמונים מבקשים לפרוק את זעמם על עוולות חייהם – השחיתות הפוליטית, יוקר המחייה, האבטלה, העוני –  זה מה שחסר לו עכשיו. הנשיא מן הסתם זימן גם את מושל העיר לנזיפה חמורה והורה לו להשיב את העגלה על תכולתה לבעליה. מושל העיר הבטיח לטפל בזה במיידי כמובן. זו לא אשמתו, זה השוטר אשם. ובכלל מה הבועזיזי הזה עשה כזה עניין: כוּלה עגבניות, כוּלה.