ארכיון תג: מסיבת חינה

משתה חתונה (חלק א’)

אחרוני הצרפתים עזבו אותנו אתמול. מאז שנחתו ביום ראשון בשבוע שעבר, דאגנו להעסיק אותם בכל יום והם דאגו להעסיק אותנו: שני בערב – מסיבת חינה על גג בבית של חברים ברמת השרון, יום רביעי – חתונה בחמאם ביפו, יום שישי- סיור בעיר העתיקה בירושלים ובערב – ארוחת שבת בביתו של אחי עם למעלה מ-20 איש ולמעלה מ- 60 קציצות קוסקוס, שבת בבוקר- שבת חתן בבית הכנסת קהילת סיני עם הרב רוברטו שהעלה את החתן וגם את הכלה לתורה בפעם הראשונה בחייהם, וביום ראשון – ארוחת ערב אצל הבן דוד היהלומן על שפת הבריכה בביתו שבבני ציון. בין לבין הבאנו אותם למלון/ החזרנו אותם למלון (איפה אלן ולמה הוא תמיד מאחר?), ישבנו אתם בלובי הממוזג (רוצים להזמין משהו לשתות?), חיפשנו מקומות ראויים לארוחות צהריים/ערב (איציק הגדול או מנטה ריי? ) ומקומות לאכול בהם גלידה (אייסברג או הסיציליאנית בבן יהודה?). בנוסף דיברנו בלהט על הפוליטיקה בישראל/צרפת/אירופה/המזרח התיכון (יש פיתרון/ אין פיתרון/ אני יודע כי אני חי פה/ אני יודע כי אני חי שם), הסתובבנו בטיילת, על חוף הים (הדגל האדום זה בגלל המדוזות?), סקרנו את חנויות הפרחים בקרבת המלונות (אי אפשר לבוא בידיים ריקות, זה בושה/ מי לימד אותם לעטוף ככה פרחים, כמו בקצביה?), ביררנו עבורם כמה עולה מ"ר בדירות למכירה בת"א (למה נראה לכם שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחשוב על זה אפילו ?) ועוד כהנה וכהנה עיסוקים רבים ומשונים שקצרה היריעה מלפרט.

ועכשיו אפשר להירגע. לנסות להתיר החוויה העצומה הזו לרסיסי תמונות וקולות. מוקדם מדי לארכיאולוגיה, ובכל זאת אפשר להתחיל לסמן את השכבות זו על גבי זו, לפי סדר הופעתן מההתחלה עד לסוף. 

מסיבת החינה
כשהודענו על כוונתנו להתחתן לפני כחודשיים, חברתי הטובה נ', הציעה שקיים את מסיבת החינה בגג ביתה שברמת השרון. כבת לשושלת וורשאית גאה, היא לקחה את ארגון המאורע המשמח הזה בשקדנות וברצינות יתרה. בכל בוקר בין השעות 8:30- 9:00 בדרך לעבודה, היא נהגה להתקשר אלי כדי לדון אתי בפרטים חשובים כמו: מה בתפריט, ואיך לעצב, ומה עם המוסיקה והתוכנית האמנותית, הכול צריך לתכנן. כשהתקרב מועד האירוע, הטלפונים הפכו תכופים יותר ויותר, עד לכדי 3-4 פעמים ביום.

בערב שלפני החינה גלגלנו בן זוגי ואני עלי גפן באורז, קנינו חמוצים, פיצוחים ופירות בשוק הכרמל. אבא שלי הוציא את בקבוק הבוּכה שלו, שהוטמן במקום מבטחים במשך 20 שנה לפחות. כמה פעמים אמרו לו: ברנרד תוציא את בקבוק הבוכה שדודה ג'ולי ודודה מרי הביאו לך מטוניס, והוא כסלע איתן עמד בסירובו ואמר: לא יקום ולא יהיה. הבקבוק הזה שמור לחינה של נטלי.

עוד רסיסי תמונות: בנות המשפחה וכמה מחברותיי הטובות מלוות אותי למקווה השכונתי שממול לבית של חברתי. הבלנית, אישה חייכנית ונעימה סבר, חיבקה אותי ודמעות בעיניה והסבירה לי מה עושים. לפני שנכנסים לחדר המיוחד שמיועד לכלות, צריך להתקלח לאט, כמו היה לי כל הזמן שבעולם. אז מה אם כולם מחכים לי במסיבה של החינה. אני נכנסת למקלחת המהודרת וחשה כיצד המים העליונים והמים הפנימיים נוטפים עלי וממני החוצה דרך נקבי הגוף ונקבי העיניים שדומעות ככה סתם בלי סיבה, כמו מבקשות גם הן להיטהר. אחר כך, בחדרון הקטן עם הבריכה המעוטרת באריחי טורקיז, אני יורדת לאט לאט במדרגות אל תוך המים החמימים, מוצפת התרגשות גדולה, מרגישה כמו בריכה בתוך בריכה בתוך בריכה אינסופית של אהבה. אמא שלי והבלנית עומדות מעלי מסתכלות בריכוז בזמן שאני טובלת ג' פעמים כשרות, עם הראש פנימה ובלי לגעת בשום חלק של הגוף שלא תהיה חציצה. אחר כך אמא שלי נותנת לבלנית בד לבן מהודר שאתו התעטפה כשהיא יצאה מהמקווה לפני שהתחתנה. הבלנית נושאת את הבד מעל לראשי כמו חופה ומברכת אותי ואני בוכה.

אחר כך המלוות שהמתינו בחוץ נכנסו לחדר כדי לזרוק עלי סוכריות ולהגיד איזה יפה. אחת מהן הביאה זר פרחים קלוע והיא מניחה לי אותו על הראש. אנחנו יוצאות משם שלובות זרוע, וכל האנשים שפוגשים אותנו ברחוב מחייכים אלינו ואומרים מזל טוב, מזל טוב לכלה.

ואז אני עולה לקומת הגג. רעש תיפופי דרבוקות, שירה, מחיאות כפיים, שמחה גדולה. המוני בני משפחה וחברים וגם החתן האהוב שלי שם, ממתין  נרגש. עוד קצת שירים והנפת עוגות דבש במגשים גדולים מעל ראשנו סימן לברכה והצלחה שעוד נכונו לנו. את העוגות האלה אספתי כמה ימים לפני כן מאישה מומחית לעניין שמתגוררת בשכונה נידחת בפאתי בית שמש. ואז מתחיל הטקס שלשמו התכנסנו: דודה מרסל, דודתו של אבי, אישה צעירה ופעלתנית בת למעלה מ- 90 מנהלת את האופרציה כמו היה זה ניתוח מוח מסובך. בצד מונחים הכלים: קערת חינה עם נר, סלסלת קש ובתוכה נעליים מכסף, שרשרת זהב, רצועת בד אדומה וכותנת לילה ורודה עם סרטים לרוב שאותה היא בחרה בעצמה. כשסיימה למרוח צבע על ידי החתן והכלה, ביקשה שנזמין גם את כל הבנות הרווקות. המון רב הסתער אז עלינו מאיים להפיל בדרכו את הצלם החובב על מצלמתו אפיים ארצה

בשבוע הבא: החופה.