ארכיאולוגיה להמוניםבעקבות קריאת הספר "אדמה שחורה" – נתבקשתי על ידי תושב יודפת, להגיע למקום כדי לספר על הנסיבות לכתיבת הספר, מקומות ההשראה והחפירה.
הסיור יתקיים בשבת הקרובה בשעה 17.00 בכניסה לאתר.
בתוכנית: הרבה סיפורים, שירה וניגונים, תה מצמחי התל, פריחת חצבים, אירוח אצל תושבי המקום ועוד הפתעות.
הסיור ללא תשלום – כולם מוזמנים!
סרטון הדמיה של המוזיאון הוירטואלי לארכיאולוגיה ( Virtual Museum of Archaeology =MAV) שהוקם לא מזמן ליד אתר החפירות בהרקולנוס שבקמפניה. הרקולנום היא אחת הערים שנהרסו בהתפרצות הר הגעש ויזוב בשנת 79 לספירה והביאה גם להרס פומפיי.
השאלה אם יש צורך במוזיאון וירטואלי כזה באתר שבו מידת ההשתמרות היא מהגבוהות בעולם – היא עניין לדיון בפני בעצמו. מעתה אין צורך שהתיירים יגררו את רגליהם הכבדות בחום הכבד ובאבק בין הבתים והרחובות שעמדו לפני 2000 שנה !!! כולם יכולים להנות מהליכה נעימה בחללי תצוגה אפלוליים וממוזגים היטב.
רעיון כזה טוב? לא בטוחה. בכל אופן היכולות הטכנולוגיות של האחראים על המיזם מרשימות ביותר, כפי שתראו בעצמכם. בקרוב אצלנו: מצדה הסרט!
אדמה שחורה – מסיבת ההשקה סרטון שיצרה כרמל וייסמן
שחזור קיסריה הקדומה, תל אביב אז היום ובעתיד
הפקה ואנימציה: מולטיוויו
בניית מודלים ארכיאולוגים: נטלי מסיקה
יעוץ אדריכלי: דני אבוחצירה
לאחרונה פורסם ב- NRG כי קבוצה קטנה של פגאנים בקשה לערוך תפילה לכבוד האלה אתנה במתחם מקדש הפרתנון באקרופוליס שבאתונה. הפרתנון נבנה באמצע המאה החמישית לפני סה"נ ביוזמתו של המדינאי פריקלס ותוכנן ע"י האדריכלים איקטינוס וקליקרטס. הפסל האגדי פידיאס השגיח על הבנייה בכלולה ועיטר את המבנה בתבליטים ופסלים בסגנון דורי חמור ומאופק.
האם זוהי החזרת עטרה ליושנה או חלק מתופעת הניו אייג' המוכרת היטב?
לאלה אתנה הפתרונות, או שתקראו ותשפטו בעצמכם:
זה התחיל כקישור לאתר מעניין שבו נאמר:
"קבוצה של ארכיאולוגים יחד עם תושבי הכפר סילוואן, מזמינה אותך לשמוע את סיפורה של ירושלים הקדומה והחיים בכפר כיום. מטרת הסיור להציע אלטרנטיבה לסיפור המגמתי והמוטה שמספרת עמותת אלע"ד, ולהציג ארכיאולוגיה שמגשרת בין תקופות ותרבויות שונות."
אלטרנטיבות לסיפורים מוכרים זה תמיד מעניין אותי ועל כן יצאתי בצהרי היום מת"א בשמחה ובלב קל עם שתי חברות ושתי בנותיהן הקטנות, בואכה ירושלים. באותה השעה ירושלים נדמתה בעיני לדינוזאור ענק הנם את מנוחת השבת או הרמדאן. זנב המפלץ הזקור שנקבע בכניסה לעיר נמתח בעשרות חוטים, כתלוי על בלימה ואיזון זמני ביותר.
החנינו את הרכב ליד שער הר ציון והלכנו בהליכה מהירה מהרובע הארמני לרובע היהודי. פעמים רבות התבלבלנו ומצאנו את עצמנו שוב ושוב באותה נקודה. זה מה שקורה כשמתהלכים בסמטאות צפופות מדי, שכיווניהן מוסתרים, ללא נקודות אחיזה ומרחב. לבסוף מצאנו את המקום, את הקבוצה ואת המדריך בכניסה לעיר דויד.
את האתר הכרתי מסיורים אחרים רגילים, נטולי אלטרנטיבה. הסיור נערך באנגלית משום שכל הקבוצה מלבדנו, הורכבה מתיירים זרים שחלקם לבשו אפודי עיתונאים עם סמל של יונה וצלב. המדריך עצמו נראה כמו ארכיאולוגים רבים מסוגו: דגמ"ח מרובה כיסים, סנדלים מרופטות, שער ארוך אסוף בקוקו ודיבור נמרץ, יודע כל.
אז זהו שלא.
בהתחלה עוד הקשבתי לו בסקרנות ובעניין. הוא הסביר על נפלאות המדע הארכיאולוגי שאין בו דבר עם המחקר ההיסטורי (האומנם?), על כך שהארכיאולוגיה לא יכולה לזהות מרכיבים תרבותיים בממצא החומרי (באמת?), ושהארכיאולוגיים שחופרים בעיר דויד לא מתייחסים לתקופות שהם מחוץ לאג'נדה הפוליטית שלהם (שמות, אני רוצה שמות). המצב מפה רק הלך ונעשה גרוע יותר ויותר. פנינו לשוליו המזרחיים של האתר, המשקיף על נחל קדרון, על שורת הבתים הצפופים של הכפר סילוואן ועל הקברים החצובים בהר.
שם קיבלנו הרצאה מנומקת על התיאוריות הקפיטליסטיות של מרקס שהועברו לזמן עבר וגרמו לזעזוע עמוק בנוכחים שכן לדברי אותו מדריך ידען, עשירי ירושלים ניצלו בעריצות לב ובלי כל בושה את אחיהם העניים כדי לבנות לעצמם אחוזות קבר מפוארות. חידוש מרנין באמת שאין כדוגמתו בעולם. מתי בפעם האחרונה הוא ביקר באתר בניה ומי לדעתו בנה לו את הבית שבו הוא גר עכשיו?
למדריך האלטרנטיבי היה משנה מעניינת ביותר ותלושה לא פחות על צלמיות העמוד היהודאיות שנמצאו בהמוניהן ברוב הבתים שבהם התגוררו יהודים בממלכת יהודה בכלל, ובירושלים בפרט (רגע, לא אמרת קודם שארכיאולוגיה לא יודעת לחבר בין ממצא חומרי לאתנוס דתי / לאומי ?) – ובכן, מסתבר שבירושלים היהודים עבדו לאלוהים ממין זכר ולאלוהים ממין נקבה וזאת כפי שעשו רוב הפאגנים שחיו באותה תקופה באזורנו.
מי שקרא דבר או שנים בנושא מרתק זה יודע שאין דבר פשטני ורחוק מזה. זה יהיה כמו לומר שהישראלים בשנת 2008 עובדים לאלוהי החוט האדום. כל תרבות גבוהה ומפותחת ככל שתהיה מייצרת תופעות נוספות "תת תרבותיות" שאינן מזיקות ובודאי אינן מתחרות באותו מרחב ציבורי- פורמאלי.
חשבו למשל, על כוהן זוטר שקם בבוקר למלאכת יומו בבית המקדש – הוא מקריב כמה פרים על המזבח, אוסף מנחות ומעשרות מעולים לרגל, קצת מנקה, מארגן, מסדר, סופר, רושם, מפטפט לו עם חבריו לעבודה – על מעשיו של הכוהן הגדול הבוקר, על מה שקורה בחצר המלוכה, על המצב הפוליטי במדינה. מתפרנס.
והאישה מה? הילדה קמה בבוקר עם פריחה, והיא עצמה לא ממרגישה הכי טוב. היא חוששת מאד מהלידה המתקרבת ובאה, ובמרתף הבית יש מזיקים שמאיימים על גרגרי החיטה ואחותה שנשואה שנתיים עדיין עקרה. צרות רבות וכולן עליה. ומה טבעי ופשוט מלשים אשרה חשופת שדים וחייכנית לכל מי שנזקק לשרותיה הטובים – ליד מיטת הילדה, בפינת החדר, בצדי הקנקנים שבמרתף הבית? מה לה ולפולחנות פורמאליים, מה לה ולמאבקי שלטון ושררה?
וכך בעוד המדריך האלטרנטיבי משטח את משנתו בפני תיירים שבלעו את דבריו בעניין ובשקיקה גוברת, אני ארגנתי לחברותי הדרכה אלטרנטיבית פרטית אחרת. באיזשהו שלב הן עודדו אותי לפנות אליו ולאתגר את התיאוריות שלו באופן גלוי, אבל האמת – אני לא ראיתי בכך שום טעם. המדריך האלטרנטיבי ביקש להטיף יותר מללמד, לשטח יותר מלהעמיק, לצבוע בצבעים חד גוניים וחד-ממדיים את המציאות המורכבת בימים ההם ובזמן הזה לא פחות מהסיורים שמארגנים המדריכים שכנגדם הוא יצא.
כשעברנו מתחת לגשר המיתרים בחזרה הביתה לת"א, המפלצת הגדולה עדיין נמה את שנתה כמקודם. זנבה זקוף, חוטיה משרים תחושה ארעית, התלויה אך בקושי על כפות מאזניים.
עברנו מתחת מהר ואני התפללתי בשקט שרק תישאר כך. שרק לא תתרגז.
פסל ענק ממדים של הקיסר מרקוס אורליוס התגלה באתר חפירות בסגלסוס שבתורכיה.מרקוס אורליוס היה מן הנאורים שבשליטי רומא ושלט בין השנים 121- 180 לספירה. הוא הושפע מכתביו של הפילוסוף אפיקטטוס, והפך לפילוסוף סטואי. ריצ'רד האריס גילם את דמותו בסרט גלדיאטור.
בעזה נפתח מוזיאון ארכיאולוגי ביוזמה פרטית של אספן עתיקות מקומי. הממצאים עוברים אמנם צנזורה מסוימת בהתאם לרוח האסלאם – אך יש לראות בכך סימן מעודד ואולי גם ניצנים ראשונים של שפיות.
 | chellig על סנובית בקיסריה |
 | שרון רז על חזרתי רק כדי להגיד שלום |
 | קובי מרוז על קללת הר עיבל |
| קובי מרוז על קללת הר עיבל |
 | nataliemessika על יא אלוהים, יא אלוהים – סיפור… |
ארכיאולוגיה להמונים 