זה כמה חודשים שהארץ גועשת קוצפת ורוגשת בעניינם של כאלה שמזמן כבר לא מתעניינים בנו. זו לא הפעם הראשונה שחרדים קיצוניים מעוררים מהומות בעקבות מה שהם מכנים "חילול קברים" בידי ארכיאולוגיים רשעים, זוללי עצמות, אבל הפעם נדמה שהמפגש בין החיים למתים (או הטוענים לייצגם עלי אדמות), הוא חריף ומטריד במיוחד.
ראשית כל למען הסדר הטוב כדי להבהיר כמה דברים: ארכיאולוגיים אינם מוצאים סיפוק מיוחד בחיטוט קברים. ארכיאולוגים הם אנשי מקצוע שנקראים לבצע את המוטל עליהם על פי חוק ועל פי החלטות שנקבעות בידי רשויות התכנון והפיתוח במדינת ישראל. לבנות בתים חדשים צריך? צריך. ומבני תעשייה, מסחר, חניונים, כבישים ואפילו בתי חולים, צריך? בטח צריך. אז איפה יבנו? על האדמה כנאמר במקורותינו: השמים שמים לה' ואת הארץ נתן לבני אדם.
אבל אליה וקוץ בה. הארץ שבה אנו חיים היא ככל הנראה הצפופה בעולם באתרים ארכיאולוגיים ביחס לגדלה. לא רק אברהם אבינו עליו השלום בחר ללכת לו מארצו וממולדתו אל הארץ שאותה יראה לו אלוהים. חזיונות גיאוגרפיים דומים פקדו רבים וטובים אחריו במשך מאות בשנים, וכדרכם של חזיונות הם נחשבו הרבה יותר מכל מציאות עגמומית נגלית לעין.
לחיות בארץ הקודש אף פעם לא נחשב למי-יודע-מה, אבל למות ולהיקבר בה – הו-הו, משאת נפש ממש. אינספור עצמות יבשות טולטלו בדרכים על פני יבשות וימים במשך מאות בשנים, רק כדי להצטרף למועדון המתים האקסקלוסיבי ביותר בעולם. לאלה התווספו רבים וטובים אחרים ששמו להם למטרה למות פה מות קדושים רק כדי להגן בחירוף נפש על גל אבנים מפני השפעתם המזיקה של כופרים רשעים. מי שזקוק לרענון אקטואלי כואב יכול להיזכר בפרשת יוסף מדחת שנשלח להגן על מה שמכונה קבר יוסף, ובמשך שעות רבות דימם למוות אחרי שנפצע מירי צלף פלשתיני. היה מי שהחליט שהמקום הזה, שאינו אלא קבר שייח' עות'מאני, הוא נכס צאן ברזל שמצריך הגנה מתמדת של חיילי משמר הגבול במשך כל שעות היום והלילה. צרכי החיים נדחקו מפני צרכי המת שבמקרה הזה זכה לשמירה הדוקה במיוחד דווקא אחרי שהלך לעולמו המסכן.
מה שמחזיר אותנו לפרשה האחרונה שהתעוררה סביב פינוי הקברים הסמוכים לבית החולים ברזילאי באשקלון ובסמוך למתחם אנדרומדה ביפו. גם פה אלה שבוחרים לעורר מהומות, יודעים בוודאות גמורה כי מדובר בעצמות של יהודים. הרי במילא אי אפשר להציג להם טיעונים ריקים מתוכן המבוססים על כתבים היסטוריים, ניתוח אנתרופולוגי-פיסי או עדויות ארכיאולוגיות מוצקות. הם הרי מבינים יותר טוב מכולם בכל נושא ועניין. הגדיל לפרש אחד האברכים שהגיע ליפו במיוחד מירושלים, וטען בלהט בפני המצלמות שאת עצמותיה של סבתא שלו, הם חופרים הארכיאולוגים, לא פחות. די להעיף מבט חטוף בפניו החיוורות, בפאותיו הארוכות המשתלשלות משני צדי ראשו, במגבעת ובקפוטה השחורים כדי לקבוע שהאוכלוסייה האופיינית לערי הים התיכון שונה ממנו ומכל מה שהוא מייצג באופן גורף ומוחלט. "הים התיכון הוא אלף דברים בעת ובעונה אחת. אין הוא נוף, אלא נופים אינספור. אין הוא ים, אלא רצף של ימים. אין הוא תרבות, אלא תרבויות רבות… בנופו הפיסי, כמו גם בנופו האנושי, הים התיכון הוא צומת דרכים שבו הכול מתערבב ומשתלב באחדות מקורית", מתפייט ההיסטוריון הצרפתי פרנן ברודל.
כמה רחוקות יפו ואשקלון משכונת מאה שערים בירושלים. לאורך אלפי שנות קיומן שתי הערים נחשבו לערים נוכריות באופן מובהק: יפו היתה נתונה לחסות צידונית במשך כל התקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית היתה לעיר יוונית- סלבקית שתושביה העריצו את קיטו – אותו נחש מיתולוגי שאיים על אנדרומדה בטרם ניצלה בידי פרסאוס הגיבור. אמנם היא סופחה לממלכת החשמונאים בדומה לערים נוכריות אחרות החל מימיו של שמעון החשמונאי, אך כשהרומים כבשו את האזור היא שבה לחסות תחת שלטון אזורי-פגאני רחב ומוכר. גם הגיור הרטרואקטיבי הכולל של העיר אשקלון ותושביה לדורותיהם הוא אעפעס בעייתי משהו: באונומסטיקון שתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת, היא נזכרת עם עזה ואשדוד כעיר פלשתית וככזו היא מוזכרת גם במקרא. בימי האימפריה הפרסית אשקלון היתה נתונה תחת שליטה צורית ובתקופה ההלניסטית נבנה בה המקדש הקדום ביותר "לאפרודיטה השמימית" לפי כתבי ההיסטוריון הרודוטוס. המלכים החשמונאים לא הצליחו לתפוס בה אחיזה, ובימי המרד הגדול של היהודים ברומאים תושביה נלחמו בעוז נגד המורדים. הניכור הזה נשמר גם בימי המשנה והתלמוד, והחכמים פסקו שהיא נמצאת מחוץ לתחום עולי בבל בכל מה שנוגע לעניין המצוות התלויות בארץ. זה עדיין לא אומר שמדי פעם בפעם לא הגיעו יהודים ליפו או לאשקלון, חיו או אפילו נקברו בהן – אבל להכריז שכל מתיהן יהודים הם? קצת מוגזם.
בכלל אני תוהה מדוע המתים זוכים לכאלה הקלות מרשויות הרבנות בכל מה שנוגע לחוקי הגיור. מדוע נגזר על החיים לעבור דרך חתחתים אינסופית, זרועה במהמורות ובמשימות לרוב ורק למתים עושים פה חיים קלים. ידועים מקרים שבהם התעורר חשד קל שבקלים – ומיד אותם נוכרים בפוטנציה נפסלים מלבוא בקהל ישראל, להתחתן או להיקבר בתחומי הגדר. הבוקר התבשרנו כי בירושלים עומד להיערך טקס קבורה המוני לעצמות המתים שהוצאו מבית הקברות הסמוך לבית החולים ברזילאי שבאשקלון. העצמות יקברו אחר כבוד כדת וכדין ואפילו יאמרו עליהן קדיש. מה שמוכיח שהחרדים נוטים להקפיד מאד בכבודם של אנשים ללא הבדלי דת, גזע ומין אך ורק אם הם מתים.
ארכיאולוגיה להמונים 